חתונה של בן הדוד.
אחת עשרה בלילה, הסבב השני של הריקודים.
התזמורת מנגנת בעוצמה מלאה, והמעגל סביב החתן מסתובב.
אתה בפנים, צמוד אליו, שר בכל הכוח מעל התופים והרמקולים.
עוד שיר, ועוד אחד.
בדרך הביתה אתה כבר מדבר בחצי קול.
ולמחרת, בשחרית, אתה פותח את הפה ויוצאת חריקה.
אתה מחייך לעצמך:
"היה שווה. ככה זה כששמחים באמת."
"אי אפשר לשמוח בלי לחזור צרוד"
הרבה גברים בטוחים בזה, ולכן אף אחד לא שואל איך לשיר בלי להצטרד. הצרידות שאחרי חתונה, שבע ברכות או שבת של זמירות נחשבת כמעט סימן של כבוד: אם הקול נגמר, סימן ששמחת כמו שצריך.
אבל הנה האמת:
הצרידות היא לא המחיר של השמחה. היא המחיר של שירה מהגרון.
אפשר לשיר כל הלילה, בעוצמה, ולקום בבוקר עם קול. כל ההבדל הוא מאיפה הקול יוצא.
איך לשיר בלי להצטרד: מהגרון לסרעפת, במילים פשוטות
כדי לדעת איך לשיר נכון, צריך להתחיל מהבסיס. כל צליל שאתה שר נולד משני דברים: אוויר שיוצא מהריאות, ומיתרי קול שרוטטים כשהאוויר עובר דרכם.
כשאתה רוצה לשיר חזק יותר, יש לך שתי דרכים. הראשונה היא ללחוץ בגרון: לכווץ את השרירים שסביב מיתרי הקול, כדי שייפגשו בכוח רב יותר. זה עובד כמה דקות. אחר כך השרירים מתעייפים, ומיתרי הקול מתחככים זה בזה יותר ממה שהם בנויים לשאת.
הדרך השנייה היא לתת לנשימה לעשות את העבודה. הסרעפת היא השריר הגדול שמתחת לריאות. כשנושמים נמוך, היא יורדת, והבטן והצדדים מתרחבים. וכשהאוויר יוצא בזרם יציב, נתמך מלמטה, הקול מקבל עוצמה, והגרון נשאר פתוח ורגוע.
זה כל העיקרון שעליו בנויה השיטה שלי: להעביר את המאמץ מהגרון לסרעפת.
לשיר עם רגל על הבלם
תחשוב על נהג שלוחץ על הגז, ובאותו זמן משאיר רגל על הבלם.
המכונית זזה, אבל לאט. המנוע מתאמץ, הבלמים מתחממים, ואחרי נסיעה ארוכה הם שחוקים.
והוא, כדי לנסוע מהר יותר, לוחץ עוד יותר על הגז.
זה מה שקורה כשדוחפים קול מהגרון. הנשימה היא הגז, והגרון המכווץ הוא הבלם. ככל שאתה דוחף חזק יותר, אתה לוחץ חזק יותר גם על הבלם, והחיכוך רק גדל.
הפתרון הוא לא לשיר חלש יותר. הפתרון הוא להוריד את הרגל מהבלם.
שתי בדיקות שאפשר לעשות כבר היום
הראשונה: שכב על הגב ושים ספר על הבטן. נשום רגיל. אם הספר עולה כשאתה שואף ויורד כשאתה נושף, הנשימה שלך נמוכה, וזה הבסיס. אם רק החזה והכתפיים זזים, הנשימה גבוהה, והגרון כנראה עושה עבודה שהנשימה הייתה אמורה לעשות.
השנייה: בפעם הבאה שאתה שר חזק, הנח בעדינות שתי אצבעות מתחת לסנטר. אם אתה מרגיש שם שרירים קשים ומתוחים, אתה דוחף מהגרון. שיר את אותה שורה שוב, קצת יותר בשקט, וחפש את הנקודה שבה המקום הזה נשאר רך והקול עדיין יוצא.
מה עולה לשיר מהגרון
בהתחלה זה רק הבוקר שאחרי. קול צרוד, כחכוח, וזה עובר עד הצהריים.
זה עוד פחות או יותר בסדר.
אחר כך זה עובר לאט יותר. יומיים, שלושה. ובחתונה הבאה אתה מגיע צרוד עוד לפני הריקודים.
וגם זה, איכשהו, בסדר.
הבעיה מתחילה כשהגרון כבר לא מספיק להתאושש בין שמחה לשמחה. מי שמגיע לשמחות כמעט כל שבוע, בעונת החתונות, בשבע ברכות ובשבתות, נשחק בלי לשים לב. ועומס כזה, לאורך שנים, יכול להגיע לנזק ממשי במיתרי הקול.
ארבע טעויות שמובילות לצרידות
להגביר עוצמה מהגרון
כשרוצים לשיר חזק, הגרון הוא הדבר הראשון שנלחץ. במקום זה, קח נשימה נמוכה לפני השורה ותן לה לשאת את הצליל. העוצמה צריכה להגיע מלמטה, לא מהצוואר.
לרדוף אחרי הצליל הגבוה עם הצוואר
הסנטר עולה, הוורידים בולטים, הפנים מאדימות. ככה נראה צליל גבוה שנלקח בכוח. נסה להשאיר את הראש ישר ואת הסנטר במקום, ואם הצליל עדיין רחוק, שיר את הקטע אוקטבה למטה. אין בזה שום בושה.
לשיר מעל התזמורת
אתה לא מערכת ההגברה. לזמר על הבמה יש מיקרופון ורמקולים, ולך יש גרון אחד. שיר בשביל מי שעומד לידך, לא בשביל כל האולם, והתרחק מהרמקולים כדי שלא תצטרך להתחרות בהם.
להמשיך לשיר כשהקול כבר צרוד
צרידות היא סימן שמיתרי הקול כבר עייפים. מי שממשיך לשיר מעליה מעמיס על מיתרים עייפים, ומאריך את הזמן שייקח להם להתאושש. כשהקול נסדק, זה הזמן לעבור לשירה רכה, או פשוט למחוא כפיים ולרקוד.
לפני השמחה הבאה
- בדרך לאולם, כמה דקות של זמזום רך בשפתיים סגורות, כדי שהקול לא יתחיל קר.
- להחזיק בקבוק מים ליד השולחן, ולשתות לאורך הערב.
- להתחיל את הערב בשירה רכה, ולתת לקול להתחמם לפני השירים הגבוהים.
- בהפסקה בין הריקודים, לצאת לדבר במקום שקט, במקום לצעוק מעל המוזיקה.
- למחרת השמחה, לתת לקול לנוח: לדבר בשקט וברוגע, אבל לא בלחישה, כי גם לחישה מעייפת את הקול.
ואם הקול שלך נגמר דווקא אחרי שבת של זמירות, כתבתי על זה במאמר צרוד אחרי שבת? למה הזמירות משאירות אותך בלי קול.
מתי לפנות לרופא
צרידות של בוקר אחרי שמחה היא דבר נפוץ, ולרוב היא חולפת אחרי מנוחה. אבל צרידות שנמשכת יותר משבועיים, כאב בזמן דיבור, או קול שנעלם ולא חוזר, מחייבים קודם כל בדיקה אצל רופא אף-אוזן-גרון.
לשיר בלי להצטרד זה לא כישרון
אף אחד לא לימד אותך לשיר. שרת כי כולם שרו, בשולחן השבת, בישיבה ובחתונות, ואף אחד לא עצר לרגע להסביר מאיפה הקול צריך לבוא. זה לא כישרון שחסר לך. זו טכניקה שאף אחד לא הראה לך.
בקולות לימדתי מאות תלמידים להעביר את המאמץ מהגרון לסרעפת. אחד מהם, שעובר לפני התיבה ושר הרבה, אמר בסוף הקורס:
"מי שרוצה לשיר או להיות חזן, אפילו ביום יום, זה נותן כלים מטורפים לעשות את זה נכון ולא לבוא הביתה צרוד."
בעל תפילה, אחרי הקורס בקולות
התוכנית "לגלות את הקול שלך מחדש" נלמדת בקבוצות בסניפים ברחבי הארץ (בית הספר קולות) ומהבית, בקצב שלך (הקורס הדיגיטלי). ואם אתה רוצה לדעת איך הקול שלך עובד היום, האבחון הקולי ייקח לך שלוש דקות.
שאלות נפוצות
איך לשיר בלי להצטרד?
לתת לנשימה לשאת את הקול במקום לדחוף מהגרון, לחמם את הקול לפני ששרים, לבחור טון נוח ולא להתחרות ברעש. וכשהקול מתחיל להיסדק, לעבור לשירה רכה או לנוח.
מה זה לשיר מהסרעפת?
לשיר כשהקול נתמך בנשימה נמוכה: הבטן והצדדים מתרחבים בשאיפה, והאוויר יוצא בזרם יציב שנותן לקול עוצמה. כך הגרון נשאר משוחרר, והוא כבר לא זה שעושה את העבודה הקשה.
איך שרים חזק בלי לצעוק?
עוצמה טובה מגיעה מנשימה נתמכת ומגרון פתוח, לא מלחץ בצוואר. שירה בטון שנוח לך, עם נשימה נמוכה לפני כל שורה, נשמעת חזקה יותר ועולה לגרון פחות.
מה עושים כשנהיים צרודים אחרי חתונה?
נותנים לקול לנוח, שותים מים, ומדברים בשקט אבל לא בלחישה. אם הצרידות לא עוברת תוך שבועיים, או שיש כאב, הולכים לרופא אף-אוזן-גרון.
