שבע ברכות של חבר מהישיבה.
מישהו פותח ניגון, ותוך שנייה כל השולחן מצטרף.
גם אתה מזיז את השפתיים.
רק בלי קול.
פעם, מזמן, מישהו אמר לך שאתה מזייף.
מאז אתה שר בלב, מוחא כפיים בחתונות, ונותן לאחרים לפתוח.
ואתה אומר לעצמך:
"אין לי קול. זה פשוט לא בשבילי."
"אין לי קול"
הרבה גברים שאני פוגש בטוחים שהם נולדו בלי קול, ולכן פיתוח קול למתחילים נשמע להם כמו משהו בשביל אחרים. חלק שמעו פעם הערה. חלק שמעו את עצמם בהקלטה ונבהלו. וחלק פשוט אף פעם לא ניסו באמת.
אבל ברוב המקרים, "אין לי קול" ו"אני מזייף" הם לא גזר דין. לשיר בלי לזייף זו מיומנות של שמיעה ותיאום, ונשימה שתומכת בקול היא מיומנות של הגוף. ואת שתיהן לומדים.
הבעיה היא לא שאין לך קול. הבעיה היא שאף אחד עוד לא לימד אותו.
אחד התלמידים שלי אמר את זה בסוף הקורס, במילים שלו:
"גם אם אתה לא זמר, או אם לא נולדת לזה, אפשר לשנות את זה, וזה מתאים לכל אחד."
תלמיד בקולות, אחרי הקורס
אחיזת עיפרון
כמעט כל הורה מכיר את הביטוי "אחיזת עיפרון".
ילד בכיתה א' תופס את העיפרון באגרוף, לוחץ חזק על הדף, והאותיות יוצאות עקומות. אחרי חצי עמוד היד כבר כואבת לו.
לאף אחד לא עולה בראש להגיד שאין לו כתב יד. מלמדים אותו להחזיק את העיפרון אחרת, בקלות, בין האצבעות. ואותה יד, עם אותו עיפרון, מתחילה לכתוב יפה.
אצל הרבה מתחילים, הקול מוחזק באגרוף. הגרון לוחץ, הצוואר מתוח, והנשימה לא משתתפת. הצליל יוצא קטן, חנוק או לא מכוון, והמסקנה המתבקשת היא "אין לי קול". אבל הבעיה היא האחיזה, לא הקול.
פיתוח קול הוא ללמוד אחיזה חדשה: להעביר את העבודה מהגרון אל הנשימה, עד שהקול יוצא בקלות. זה העיקרון שעליו בנויה כל השיטה שלי: מהגרון לסרעפת.
מה עולה להמשיך לשתוק
בהתחלה זה רק ניגון שאתה לא מצטרף אליו.
זה עוד פחות או יותר בסדר.
אחר כך אלה דברים שאתה מוותר עליהם בלי לשים לב. לא עובר לפני התיבה, לא פותח זמר בשולחן השבת, לא שר לילדים לפני השינה.
וגם זה, איכשהו, בסדר.
הבעיה מתחילה כשהשתיקה הופכת לחלק ממך. הילדים גדלים בבית שבו אבא לא שר. ואותם הרגלים שגורמים לך לחשוב שאין לך קול, גרון לחוץ ונשימה גבוהה, מעייפים אותך גם בדיבור, בסוף כל יום.
פיתוח קול למתחילים: מה לומדים בשבועות הראשונים
מי ששומע "פיתוח קול" מדמיין לפעמים תרגילי סולמות מול פסנתר. בפועל, ההתחלה פשוטה הרבה יותר, וכמעט כולה עוסקת בגוף:
- נשימה: לנשום נמוך, כך שהבטן והצדדים מתרחבים והכתפיים נשארות במקום.
- יציבה: ראש ישר, צוואר ארוך, כתפיים רפויות. ביציבה כפופה הגרון לחוץ עוד לפני הצליל הראשון.
- שחרור: לסת רפויה, לשון רגועה, צוואר בלי מתח. הקול יוצא טוב יותר כשמפסיקים לדחוף אותו.
- תהודה: להרגיש את הרטט של הקול בפנים, סביב האף והשפתיים. קול שמהדהד נכון נשמע גדול יותר, בלי מאמץ נוסף.
- שמיעה: להקשיב לצליל, ואז לכוון אליו את הקול, לאט ובלי לחץ. זה החלק שמשתפר אצל מי שבטוח שהוא מזייף.
כל שלב נבנה על הקודם. בהתחלה זה מרגיש מוזר, כמו כל הרגל חדש, ואחרי כמה שבועות של תרגול קצר וקבוע החדש מתחיל לקרות לבד.
מה לא צריך כדי להתחיל
לא צריך לדעת לקרוא תווים. לא צריך "קול יפה", ניסיון בשירה או כלי נגינה. וגם לא צריך להיות צעיר: פיתוח קול למבוגרים עובד בכל גיל.
מה שכן צריך: רצון, סבלנות, וכמה דקות של תרגול קבוע.
שלוש טעויות של מתחילים
לשיר חזק כדי "להוציא את הקול"
מתחילים חושבים שקול טוב הוא קול חזק, ודוחפים. ככה הגרון נלחץ, והצליל נעשה דווקא קטן יותר. בהתחלה עובדים בעוצמה בינונית ונוחה, והעוצמה מגיעה אחר כך, מהנשימה.
לקפוץ בין תרגילים בלי סדר
היום תרגיל מסרטון אחד, מחר מסרטון אחר. קול נבנה בשלבים, וכל שלב נשען על הקודם. מי שמדלג לגבהים לפני שהנשימה יציבה, בונה קומה שלישית בלי קומה ראשונה.
לשפוט את עצמך מההקלטה הראשונה
כמעט כולם נבהלים כששומעים את עצמם מוקלטים, כי בהקלטה הקול נשמע אחרת ממה שאנחנו שומעים מבפנים. ההקלטה הראשונה היא נקודת התחלה, לא פסק דין.
להתחיל כבר היום
- לפני שאתה מדבר או שר, לשים יד על הבטן ולהרגיש אותה מתרחבת בשאיפה.
- לזמזם בעדינות ניגון שאתה אוהב, בשפתיים סגורות, ולהרגיש את הרטט בשפתיים ובאף.
- לשיר בשקט, בטון שנוח לך, יחד עם הקלטה של ניגון מוכר.
- לשתות מים לאורך היום.
- לתרגל כמה דקות כל יום, ולא שעה פעם בשבוע.
מתי לפנות לרופא
הרבה מתחילים מגיעים בגלל ביטחון, לא בגלל בעיה רפואית. אבל אם הקול שלך צרוד הרבה, ובמיוחד אם יש צרידות שנמשכת יותר משבועיים, כאב בזמן דיבור, או קול שנעלם ולא חוזר, קודם כל לגשת לרופא אף-אוזן-גרון.
איך מתחילים פיתוח קול, ובאיזו דרך
אף אחד לא לימד אותך להשתמש בקול. לא בתלמוד תורה, לא בישיבה ולא בבית. זה לא כישרון שחסר לך. זו טכניקה שאף אחד לא הראה לך.
בקולות לימדתי מאות תלמידים להעביר את המאמץ מהגרון לסרעפת, ולא מעט מהם התחילו בדיוק מהנקודה שלך. התוכנית "לגלות את הקול שלך מחדש" נלמדת בשתי דרכים.
בקבוצות, בסניפים ברחבי הארץ (בית הספר קולות): מורה ששומע אותך ומתקן במקום, ומסגרת קבועה. מתחילים רבים חוששים לשיר מול אחרים, ומגלים שהקבוצה דווקא עוזרת:
"האמת, פחדתי קצת מהקטע של השירה, כי אני לא זמר... ועם הזמן אתה רואה שכל אחד נפתח, אתה מרגיש חלק מהחבר'ה, ולאט לאט נפתחתי."
תלמיד בקבוצה של קולות
ומהבית, בקצב שלך (הקורס הדיגיטלי): שיעורים קצרים, בשעה שנוחה לך, וחוזרים אליהם כמה פעמים שצריך.
ואם אתה עוד לא בטוח מאיפה להתחיל, האבחון הקולי ייקח לך שלוש דקות ויראה לך איפה הקול שלך עומד היום.
שאלות נפוצות
איך מתחילים פיתוח קול?
מתחילים מהגוף: נשימה נמוכה, יציבה, ושחרור של הצוואר והלסת. משם בונים בהדרגה את התהודה, את המנעד ואת העוצמה. הכי טוב לעשות את זה במסגרת מסודרת, שבה כל שלב נבנה על הקודם.
האם צריך לדעת לקרוא תווים כדי ללמוד פיתוח קול?
לא. פיתוח קול עובד דרך הגוף והאוזן, לא דרך דף. אפשר להגיע רחוק מאוד בלי לקרוא תו אחד.
אני מזייף. אפשר ללמוד לשיר?
ברוב המקרים כן. לשיר בלי לזייף זו מיומנות של שמיעה ותיאום, והיא משתפרת עם תרגול נכון. לפעמים מה שנשמע כמו זיוף הוא בעיקר מתח בגרון.
מה עדיף: שיעורי פיתוח קול למתחילים בקבוצה, או קורס מהבית?
תלוי בך. קבוצה נותנת מורה שמתקן אותך במקום ומסגרת קבועה, וקורס מהבית נותן גמישות וקצב אישי. שתי הדרכים מלמדות את אותו עיקרון.
