כיתה גדולה, 25 תלמידים,
מזגן בקצה הכיתה שרוטט תדיר,
ומורה אחד שצריך להתגבר על הכול
ולהעביר
שיעור
אחרי שיעור
אחרי שיעור...
וכל זה עם מיתרים שחוקים,
שעשו את זה אתמול ושלשום,
כבר 3 שנים.
בחדר המורים יש לזה אפילו שם: צרידות מורים.
"מחלת מקצוע", אומרים שם, ומוזגים עוד כוס תה.
מבחן מחיאות הכפיים
שים לב לדוגמה הבאה:
אם הייתי אומר לך למחוא כפיים שעה וחצי, ואז עוד שעה ורבע, ואז עוד 45 דקות,
היית מסתכל עליי בתמיהה.
מה?
למחוא כפיים כל כך הרבה שעות? זה לא הגיוני...
הידיים לא יעמדו בזה.
אבל זה בדיוק מה שאתה עושה למיתרים שלך.
מה קורה למיתרים ביום הוראה
כשאתה מדבר, מיתרי הקול נפגשים ונפרדים יותר ממאה פעמים בכל שנייה. בכל מילה, בכל משפט, בכל שיעור.
הם נוקשים זה בזה שוב ושוב, שעות על גבי שעות. וכשזה קורה יום אחרי יום, במשך שנים, הגרון נצרד, המיתרים כואבים, ויכולים להיווצר פוליפים ובעיות קשות.
וזה לא קורה בבת אחת.
בשנה הראשונה זו רק עייפות בשיעור האחרון.
וזה עוד יחסית בסדר...
אחרי כמה שנים, הצרידות כבר מחכה לך כל ערב.
גם עם זה עוד אפשר לחיות.
הבעיה מתחילה כשזה הופך לקול שלך. פגשתי מורים שנמצאים במערכת החינוך 10 שנים ומעלה, ורק משיחת מסדרון אתה שומע שאין להם גרון. ושחיקה כזאת, לאורך שנים, היא גם הדרך שבה נוצרות יבלות על מיתרי הקול.
צרידות מורים: מחלת מקצוע, או טכניקה שאף אחד לא לימד?
מורים כאלה מחפשים כל מיני פתרונות: תה חם, גרגור ביצה.
אבל לא מטפלים בשורש.
התה מרגיע את הגרון לרגע. הוא לא משנה את הדרך שבה אתה משתמש בו.
ובגלל שאני הרבה זמן בתחום פיתוח הקול, שמתי לב שהרבה מורים חושבים שזה חלק מהתפקיד:
לעבוד עם הגרון, ואם הוא נשחק, אין מה לעשות.
יש מה לעשות.
צרידות מורים באמת נפוצה, ומורים נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לבעיות קול. אבל נפוץ זה לא גזירה. ברוב המקרים הצרידות באה מהדרך שבה הקול עובד, ואת הדרך הזאת אפשר ללמוד לשנות.
שלושה הרגלים ששוחקים את הגרון בכיתה
כל הכוח יוצא מהגרון
כשהכיתה רועשת, הגוף עושה את הדבר הכי טבעי: לוחץ מהגרון. אבל השרירים הקטנים סביב המיתרים לא בנויים להרים לבד קול שממלא כיתה. כשהדחיפה באה מהנשימה, מהסרעפת, המיתרים לא צריכים להתנגש בכוח כדי שישמעו אותך.
מסביר עם הגב לכיתה
אתה כותב על הלוח וממשיך להסביר באותו זמן. הקול הולך אל הקיר, מה שמגיע לשורה האחרונה חלש, ואתה דוחף עוד. עדיף לכתוב, להסתובב, ורק אז להסביר. התלמידים גם מקשיבים יותר כשהם רואים את הפנים שלך.
רכון מעל המחברות
כשאתה עובר בין השולחנות ומסביר לכל תלמיד מעל המחברת שלו, הסנטר יורד והגרון נלחץ, עוד לפני שאמרת מילה. עדיף להתכופף מהברכיים, או לשבת רגע לידו, כשהצוואר נשאר ארוך.
מה אפשר לעשות כבר מחר
- לדבר בגובה הטבעי שלך, גם כשהכיתה רועשת. קול שמטפס למעלה מתעייף מהר יותר.
- לשלב בכל שיעור כמה דקות שבהן התלמידים קוראים, עונים או כותבים, והקול שלך נח.
- להתקרב לתלמידים כשאתה מסביר משהו חשוב, במקום להרים את הקול מהשולחן.
- לכתוב על הלוח הוראות שחוזרות כל יום, כדי לא להגיד אותן עשר פעמים.
- לשתות מים לאורך כל היום, בלגימות קטנות.
מתי צרידות של מורה היא עניין לרופא
רוב הצרידות בסוף יום הוראה באה מהשימוש בקול, ומשתפרת כשהטכניקה משתנה. אבל יש מצבים שבהם הכתובת הראשונה היא רופא אף-אוזן-גרון, לפני כל תרגיל:
- צרידות שנמשכת יותר משבועיים.
- כאב כשאתה מדבר.
- קול שנעלם ולא חוזר.
לא כישרון שחסר לך. טכניקה שאף אחד לא לימד
אתה יכול למלא את אותו תפקיד חינוכי, ואפילו טוב יותר, עם גרון שיודע לתפקד בכיתה.
לשחוק את הגרון רק כי אתה מחנך? זו לא סיבה. ואתה גם לא צריך להיות צמוד לבקבוקי מים ולכוסות תה. הפתרון מהשורש הוא כמה טכניקות פשוטות, שיגרמו לגרון שלך לדבר בקלות ובלי מאמץ.
זה לא כישרון שיש או אין. זו טכניקה, ופשוט אף אחד לא לימד אותך אותה. בקולות ליוויתי מאות תלמידים, ובהם מורים ומלמדים, שלמדו להעביר את המאמץ מהגרון לסרעפת. מורים שעוברים את התוכנית "לגלות את הקול שלך מחדש" מרגישים את השינוי כבר תוך כמה שבועות.
"אני מורה עם 15 שנות ותק וגרון חלוש. תוך שני שיעורים גיליתי שאני יכול לדבר שעות בלי מאמץ ובלי כאב!"
מורה, מתלמידי קולות
את התוכנית אפשר ללמוד בקבוצה, באחד הסניפים של בית הספר קולות ברחבי הארץ, או מהבית, בקצב שלך, דרך הקורס הדיגיטלי. ואם אתה רוצה להתחיל כבר השבוע, המיני קורס החינמי מחכה לך: שיעורי וידאו קצרים, ישר למייל.
שאלות נפוצות
האם צרידות מורים היא מחלת מקצוע?
אם הכוונה לסיכון שבא עם העבודה, אז כן: מורים מדברים יותר מכמעט כל אחד אחר, ונמצאים בסיכון גבוה במיוחד לבעיות קול. אבל הצרידות עצמה היא לא חלק מהתפקיד. ברוב המקרים היא באה מהדרך שבה הקול עובד, וזה דבר שלומדים לשנות, גם אחרי שנים בכיתה.
למה דווקא מורים נצרדים כל כך הרבה?
כי הם מדברים שעות כל יום, בדרך כלל מול כיתה רועשת, ואף אחד לא לימד אותם איך. כשהמאמץ יושב בגרון ולא בנשימה, המיתרים מתנגשים בכוח שוב ושוב, ואין להם זמן להתאושש בין שיעור לשיעור.
איך מורה יכול לשמור על הקול?
לנשום נמוך לפני משפטים ארוכים, לא להתחרות ברעש של הכיתה, לשתות מים לאורך היום ולתת לקול כמה דקות של שקט בהפסקות. ההבדל הגדול מגיע כשלומדים טכניקה שמעבירה את המאמץ מהגרון לנשימה.
מתי צרידות של מורה מחייבת בדיקה?
אם הצרידות נמשכת יותר משבועיים, אם כואב לדבר, או אם הקול נעלם ולא חוזר. במצבים האלה הולכים קודם כול לרופא אף-אוזן-גרון, ורק אחר כך עובדים על הטכניקה.
