38 שנה הוא מורה בכיתה.
מקצוע מכובד וערכי, והוא זכה לחנך את ילדי ישראל לתורה, למידות ולמוסר.
אבל הגרון שלו כבר היה שחוק ועייף, והוא הרגיש שהוא כבר לא יכול.
כל שיעור הוא התפלל שהשיעור ייגמר (וממש לא בגלל הכיתה).
עוד כחכוח בגרון, עוד לגימה מכוס התה, אבל זה לא זה...
הקול חלש, הגרון כואב, וקשה לו להוביל שיעור שלם.
התסכול הזה, שיש לך את היכולת והכלים ללמד כיתה וליישר את התלמידים בדרך התורה, אבל הגרון לא נותן לך,
זה תסכול ענק שאין לתאר. כל מורה צרוד מכיר אותו מבפנים.
אני אגיע לסוף...
הוא רכש בס"ד את הקורס הדיגיטלי "לגלות את הקול שלך מחדש",
ואמר לי את הדברים הבאים:
"ניראל, שתדע לך, 38 שנה אני נלחם עם הגרון. כל שיעור זה מעמסה עליי. במקום ליהנות, אני מתאמץ יותר ויותר. התרגילים שהבאת בקורס גרמו לי לדבר בקלות, להגביה את הקול, להוביל שיעור שלם, ואחריו עוד שיעור ועוד שיעור. והכי חשוב, לא להרגיש את הגרון כואב. יש לך זכות בחינוך ילדי ישראל, שתדע לך."
מורה, 38 שנה בכיתה, אחרי הקורס הדיגיטלי
והנה עוד מורה, שכתבה לי את המילים הבאות:
"היי, רק רציתי לומר לך תודה ענקית על הקורס המטורף הזה! אני מורה בכיתה של חיות פרא, ובסוף כל יום הייתי בקושי מדברת. מהרגע שהתחלתי ליישם את תרגילי הנשימה והעבודה על הסרעפת, זה נעלם! הקול שלי פתאום נהיה חזק בלי מאמץ. אני מדברת עם ביטחון וסמכות בכיתה, והכי כיף שכשנגמר היום אני עדיין יכולה לנהל שיחה נורמלית!"
מורה, אחרי הקורס
"יש לי פשוט גרון חלש"
מהרבה מורים שמגיעים אליי אני שומע אחד משני משפטים. "יש לי פשוט גרון חלש". או: "אחרי כל כך הרבה שנים בכיתה, מה כבר יכול להשתנות?"
הסיפור של 38 השנים הוא התשובה. אותו מורה, אותו גרון, אותה עבודה. מה שהשתנה הוא רק הדרך שבה הוא משתמש בקול.
הבעיה היא לא הגרון. היא הדרך שבה משתמשים בו.
מורה צרוד? כנראה שאתה נוסע עם בלם יד
תחשוב על אוטו שנוסע עם בלם היד מורם. הוא זז. אפשר להגיע איתו לעבודה, ואפילו לחזור הביתה. אבל המנוע עובד כפול, משהו שם למטה נשחק, ובסוף כל נסיעה הכול חם ושחוק. ומי שנוסע ככה שנים, בטוח שככה מרגישה נסיעה.
ככה נראה יום הוראה כשהמאמץ יושב בגרון. השרירים הקטנים שסביב המיתרים דוחפים כל מילה, כל הסבר וכל "שקט בכיתה", במקום שהנשימה תישא את הקול. הקול יוצא, השיעור עובר, אבל הגרון משלם על כל דקה.
התרגילים לא נתנו לו גרון חדש. הם הורידו את בלם היד.
מה זה עולה למורה
בהתחלה זו רק עייפות בסוף היום. אתה מגיע הביתה ומעדיף לשתוק.
זה עוד נשמע הגיוני. היה יום ארוך.
אחר כך השיעור האחרון כבר נשמע אחרת: הקול חלש, אתה חוזר על כל משפט פעמיים, והכיתה מרגישה.
גם את זה אפשר להסביר.
הבעיה מתחילה כשכל שיעור הופך למעמסה, ובמקום ליהנות מהדבר שאתה הכי אוהב, אתה סופר את הדקות עד ההפסקה.
ובאמת, אחד התפקידים החשובים של מורה הוא לייצר סמכות בביטחון, לא בקול עדין ורופס. ילדים מרגישים לפי הטון של המורה אם הוא אסרטיבי וחזק, או חלש ומובל. על הקשר בין הקול לסמכות בכיתה כתבתי מאמר נפרד: קול של סמכות בכיתה.
צרידות אצל מורים: שלושה הרגלים ששוחקים את הקול
להתאמץ יותר כשהקול נחלש
"במקום ליהנות, אני מתאמץ יותר ויותר", אמר לי המורה של 38 השנים. זה המעגל שהרבה מורים נכנסים אליו: הקול נחלש, אז דוחפים חזק יותר, והדחיפה מחלישה אותו עוד יותר. כשהקול מתעייף, הפתרון הוא לא עוד כוח, אלא נשימה נמוכה, קצב איטי יותר ומשפטים קצרים יותר.
לחכות לחופש
"בחופש זה יעבור". וזה באמת עובר, לכמה שבועות. מנוחה נותנת למיתרים להתאושש, אבל היא לא משנה את הדרך שבה אתה משתמש בהם. ולכן, כמה שבועות אחרי שהלימודים חוזרים, גם הצרידות חוזרת.
להאשים את הכיתה
"עם כיתה כזאת, איך אפשר לא להיות צרוד?" אבל תקרא שוב את מה שכתבה המורה מ"הכיתה של חיות פרא". היא לא כתבה שהכיתה נרגעה. היא כתבה שמהרגע שהתחילה לעבוד על הנשימה ועל הסרעפת, הבעיה נעלמה.
ומה אפשר לעשות כבר מחר בבוקר:
- לפני השיעור הראשון: שתיים או שלוש דקות של זמזום רך, בפה סגור.
- בקבוק מים על השולחן, ולגימה קטנה בין שיעור לשיעור.
- לפני שמרימים את הקול: נשימה אחת נמוכה, שהבטן זזה בה החוצה.
- לחכות לשקט, במקום להתחרות ברעש.
מתי צרידות היא כבר עניין לרופא
בדרך כלל, צרידות של סוף יום קשורה לדרך שבה משתמשים בקול, והיא משתפרת כשהטכניקה משתנה. אבל יש סימנים שמחייבים קודם כול רופא: צרידות שנמשכת יותר משבועיים, כאב בזמן דיבור, או קול שנעלם ולא חוזר. במקרים האלה, לך לרופא אף-אוזן-גרון לפני כל דבר אחר.
ללמוד את זה כמו שצריך
בקולות מורים לומדים בדיוק את זה: לדבר שעות בקול חזק, בלי לשחוק את הגרון.
בהכשרה להוראה כמעט אף אחד לא מלמד איך להשתמש בקול. לומדים איך ללמד, לא איך לשמור על הכלי שבעזרתו מלמדים. זה לא גרון חלש, וזה לא חיסרון שלך. זו טכניקה שאף אחד לא לימד אותך.
מאות תלמידים כבר למדו בקולות להעביר את המאמץ מהגרון לסרעפת, בתוכנית "לגלות את הקול שלך מחדש". אפשר ללמוד בקבוצות, בסניפים של בית הספר קולות ברחבי הארץ, או מהבית, בקצב שלך, דרך הקורס הדיגיטלי. ככה למד גם המורה של 38 השנים.
רוצה להתחיל כבר מחר בבוקר? המיני קורס החינמי שולח לך למייל שיעורי וידאו קצרים: איך להיפטר מצרידות כרונית, ולסיים כל יום עם קול חזק וצלול.
שאלות נפוצות
צרידות אצל מורים היא חלק מהמקצוע?
היא נפוצה, אבל היא לא חלק מהמקצוע. מורים נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לבעיות קול, כי הם מדברים שעות, לא פעם מעל רעש, בלי שמישהו לימד אותם איך. קול שעובד נכון אמור להישמע כמו הקול שלך גם בסוף היום.
אפשר לשפר את הקול גם אחרי הרבה שנים בהוראה?
כן. המורה במאמר הזה נלחם בגרון 38 שנה, ואחרי הקורס הצליח להוביל שיעור אחרי שיעור בלי שהגרון כואב. רוב מה שעוצר קול הוא טכניקה, לא גיל, וטכניקה אפשר ללמוד בכל שלב.
מורה צרוד צריך לנוח מדיבור?
מנוחה עוזרת למיתרים להתאושש, ולפעמים היא באמת הצעד הראשון. אבל היא לא משנה את הדרך שבה אתה מדבר, ולכן הצרידות נוטה לחזור כשחוזרים לכיתה. ולחישה במקום דיבור לא עוזרת, ולפעמים אפילו מעייפת יותר.
כמה זמן ביום צריך לתרגל?
לא צריך לעשות תרגילים מבוקר עד ערב. מספיק 10 דקות של תרגול נכון בבוקר כדי להיכנס לכיתה עם קול מוכן לעומס, וההתמדה חשובה יותר מהאורך.
חשוב לדעת: צרידות שנמשכת יותר משבועיים, כאב בזמן דיבור, או קול שנעלם ולא חוזר, צריך לבדוק אצל רופא אף-אוזן-גרון. התרגול לא בא במקום אבחון וטיפול רפואי.